מפגשים

 בקיץ 85 סיימתי את בית הספר התיכון "בית החינוך המשותף עמק החולה" מחזור כ"ח . וביום חמישי האחרון התכנסנו בני המחזור בפאב בנאות מורדכי. 

הרבה שנים עברו (32) מאז שראינו אחד את השני . והמפגש היה מרגש, לראות אך היינו אז ואך היום בגיל 50 , כול אחד מציג את עצמו , מה הוא עושה ואיפה הוא בחיים , בני זוג , ילדים , עבודה , מגורים. מעלים זיכרונות מפעם, סיפורים וגם את אלו שאינם ולא נשכחו (בטח לא נשכחו מהלב) . וגם את המורה מיכל והמורה חיים שכיבדו אותנו בנוכחותם במפגש.

חלקם לא השתנו כלל , כך שבנקל ניתן לזהות אותם , בעיקר הבנות, על חלקן לא ניכר גילן וחלקן נראות שאך עתה סיימו את בית הספר התיכון . ואילו חלקם לא זיהיתי כלל (מעטים) , מעבר למראה החיצוני ישנם דברים שלא משתנים. העניים, תנועות גוף יחודיות, מבט.

אותי רובם לא מזהים, הכפלתי את עצמי במשקל , גבהתי בצבא, שערי האפיר. ואז אני פותח את הפה.. והקול.. את הקול שלי אי אפשר שלא לזהות. 

תוך כמה דקות החברויות של פעם מתחדשות, כאילו לא עברו כול כך הרבה שנים , כאילו יצאנו לחופש גדול והיום אנחנו מתחילים שנת לימודים חדשה.

והנה מלכת הכיתה , והנה הליצן של החברה , וזה שעושה שטויות והחכם והחכמולוג , ואני שרואה אנשים מעבר למסכה צחוק לעצמי וחושב "וואלה" לא עברו כול כך הרבה שנים...

את רובם לא פגשתי. אבל במסלול חיי נפגשתי בלא מעט מהם. את איל פגשתי בגדוד הצנחנים של בית הספר למכ"ים באינתיפאדה הראשונה. 

את חג'י ראיתי כאשר אחותו הייתה חיילת שלי בגדוד  הקשתות. 

את יותם וגילי ראיתי  מעודדים במשחק כדור סל גליל עליון נגד הפועל תל אביב באוסישקין. חיברתי ביניהם.

את שריג ראיתי טופס טרמפ לטכניון , עצרתי לו  (ברור).

את שרית אני פוגש בבנק . לוקחים משכנתא.

את עירית פגשתי בחדר לידה , היא אחרי ואנחנו לפני (למי שלא ברור אשתי מיכל  ילדה ולא אני ,למרות שבממדים אפשר לחשוב אחרת).

במפגש שחרור מצה"ל של קצינים לקרת גמלאות. יושב לפני אחד  עם מכנסיים קצרים וכפכפים , יש רק אחד כזה בעולם שככה יבוא לכנס כזה.. גיא.

את רונית אני פוגש ב "עמק החולה" אבל הפעם בפגישה של תלמידים והורים לקרת השנה החדשה . הבן שלי ניר והבת של רונית ילמדו שם בשנה הבאה.

והמקום שבו נפגשים הכי הרבה , במיוחד הגלילים שבינינו. בסופרמרקטים. 

(אני עושה קניות בבית , זה יוצא לי הרבה יותר זול).

שלום (אני אומר) 

עונים לי שלום .ורואים את הפרצוף התמהה (מי זה ?????)

ואז אני זורק לו את שמו.

והפרצוף עוד יותר תמהה כי ברור לו שאני מכיר אותו וזה לא היה שלום מיקרי.

ואני אוהב להתל ב"קורבן" וממשיך לזרוק עוד פרט אישי  באוויר , והאחרון מרגיש ממש לא נעים (מי זה לעזאזל?????).

ולבסוף אני מזדהה 

חיבוקים נישוקים עד לפעם הבאה.

ככה עשיתי לדניאלה משורשים , ולדניה מכורזים , ולתמר מחרשים ולאילת מכפר גלעדי. לעירית מחצור ולשושנה ממשמר הירדן שסיפרה שהיא כבר סבתא.

ואך זה קשור לזיתים ....

אדם הוא דמות תבנית  נוף ילדתו . את אותם ערכים שספגתי בבית ובבית הספר יישמתי בחיי , אם זה אהבת המולדת (שירתתי 25 שנים בצבא) . ואם זה אהבת החקלאות שהביאה אותי לגדל זיתים ולהפיק שמן משובח בגליל במשק של הורי.

אלון    קמינקר

0522369955